מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אבלאסי

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 27/1/13 עקב אי התייצבות הנתבע - הוא המבקש - לישיבה שנקבעה בנוכחותו של המבקש ולבקשתו, לצורך חקירת השמאים מטעם הצדדים.

עסקינן בתביעה כספית בסך של 12,217 ש"ח (תביעת פח), שהגישו המשיבים כנגד המבקש. בדיון מיום 12/6/12 העידו הנהגים. בדיון התברר כי אין מחלוקת בעניין האחריות אלא בסוגיית הנזק, שכן אין מחלוקת שהמבקש פגע ברכב התובע מאחור. לטענת המבקש, הנזק שנתבע גדול לאין שיעור מזה שנגרם בפועל עקב התאונה. בנסיבות אלה עמד הנתבע/המבקש בעצמו (המבקש לא היה מיוצג), על זכותו לחקור את שמאי התובעים/המשיבים והתיק נקבע באותו מעמד, בנוכחות המבקש, לדיון נוסף ליום 27/1/13 לצורך חקירת השמאים. הובהר בהחלטה במפורש כי באחריות הצדדים להבטיח את התייצבות השמאים לרבות באמצעות הזמנה מטעם בית המשפט.כאמור, הנתבע/המבקש לא התייצב לדיון הנוסף. התובעים והשמאי מטעמם התייצבו לדיון.

בבקשתו טוען המבקש, כי נבצר ממנו מלהתייצב לדיון עקב "מצבו הבריאותי הקשה לאחר תאונת דרכים קשה שעבר ביום 11.1.13 ואשר לאחריה סבל מכאבים רבים וכן אף מאובדן זיכרון זמני" (ס' 2 לבקשה שנתמכה בתצהיר המבקש וכן בס' 11). המבקש חיכה לדיון בכליון עיניים ולא פעל, חלילה, מתוך זלזול בבית המשפט. חוסר היכולת לחקור את מומחה התובעים מהווה פגיעה קשה בהגנתו והוא מבקש מבית המשפט לבטל את פסק הדין ולאפשר לו את חקירת השמאי.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מהמסמכים הרפואיים שהוגשו ניתן ללמוד על פציעה קלה ברגל ימין ולא ברור כיצד גרמה לו פציעה זו לשכוח את הדיון. אף לא צורפו אישורים רפואיים מתאימים שיאמתו את הטענה שנגרמו למבקש בעיות זיכרון בשל התאונה. בשים לב לאמור ולפער הזמנים עד לדיון (16 ימים) לא נראה שהייתה למבקש בעיה להתייצב. יתר על כן, בבירור טלפוני שערכה עמו ב"כ התובעת במועד הדיון וכפי שהוצהר לפרוטוקול, ציין המבקש, כי לא קיבל זימון לדיון (שנקבע, כאמור, בנוכחותו) ולא אמר דבר ביחס לתאונה. אין למבקש סיבה מוצדקת למחדלו. לכל הפחות, היה עליו להגיש בקשה לדחיית מועד הדיון. גם לגופו של עניין, סיכויי ההצלחה קלושים משום שהמבקש המציא חוו"ד שמאי שנערכה מבלי שהשמאי בדק את הרכב.

אין מחלוקת שמבקש זומן כדין לדיון. מדובר, אפוא, במקרה שבו ביטול פסק הדין נתון לשיקול דעת בית המשפט.

כידוע, יש לשקול במסגרת השיקולים את התנהלות המבקש וסיבת מחדלו, מצד אחד ומצד שני, את סיכויי הגנתו. "ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל יש לייחס לתשובה האחרת, אלא שכך או כך יש לתת את הדעת על שתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן. על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, הנטל להראות כי יש לו אינטרס לבטל את הפסק וכי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה. עליו לשכנע עוד כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא התעלם במכוון מקיומו.." (גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית (תשס"ט) 372). "אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול) .." ואולם "כאשר התנהגותו של המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה היא כדי התעלמות מודעת מההליך המשפטי ומגלה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות (אפילו הראה סיכויי הצלחה)" (שם, בעמ' 373. ראו גם ע"א 625/68 מפעלי הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721, 723ב). רוחב הלב שמקובל בביטול פסקי דין במעמד צד אחד כנגד חיוב בהוצאות, מקובל במקרים של רשלנות, שאז "סולחים לו (למבקש - י.ב) על כך ומפצים את הצד שכנגד בהוצאות. אך דברים אלה אמורים רק בבעל–דין שהתרשל ולא בבעל דין אשר מדעתו התעלם מההליך השיפוטי וגילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין" (ע"א 3645/93 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, 140 א-ג). ראו גם בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאלי הנ"ל, שם קבע בית המשפט כי אין לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הנתבע, אשר נמנע מלהתייצב לדיון עליו ידע. נקבע כי "כידוע, מתייחס בית-המשפט ברוחב לב אל בקשת ביטול של פסק-דין, אך הוא לא ייעתר לה כדבר שבשיגרה. תובע הבא לפני בית-המשפט מקבל עמו חובות מסויימות כלפי בית-המשפט וכלפי יריבו, ואם הוא מזלזל במילויין, עליו לשאת בתוצאות...".

לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט בפרוטוקול הדיון ובטענות הצדדים בכתב בבקשה שבפניי, אני דוחה את הבקשה. שיקלול השיקולים הרבלנטיים בנסיבות העניין מלמד, כי אין מקום לביטול פסק הדין.

סיבת אי-ההתייצבות איננה משכנעת ולא נתמכה במסמכים רפואיים או בחוו"ד כנדרש. הוגשו מסמכי חדר המיון שמהן עולה פגיעה קלה ברגליים, שאיננה כוללת כל איזכור של פגיעת ראש, אובדן זיכרון או פגיעה/טראומה נפשית. צוינו חבלה ברגליים לאחר החלקה מהאופנוע. בבדיקה: "מתהלך עצמאית בצליעה קלה. שפשוף שטחי בברך שמאל, ללא נפיחות, ללא תפליט, ללא דמורפמציה, ללא המטומה, טווח תנועה מלא, יציבות שמורה. רגישות מינימלית במסרקי כף רגל שמאל, ללא נפיחות, סמן חבלה או המטומה. תנועות אצבעות מלאות ללא כאב". המבקש שוחרר באותו יום, ההמלצות הן חבישה של 3 ימים, רגל מורמת וקירור מקומי ומעקב רופא מטפל. טיפול נגד כאבים לפי הצורך ופעילות בהתאם ליכולת. אין המשך של טיפול רפואי, אין תיעוד של תלונות נוספות. המרחק בין תצהיר המבקש שלפיו נבצר ממנו מהלתייצב לדיון בשל "מצבו הבריאותי הקשה לאחר תאונת דרכים קשה שעבר ביום 11.1.13 ואשר לאחריה סבל מכאבים רבים וכן אף מאובדן זיכרון זמני", לבין התמונה העולה ממסמך חדר המיון, הוא מרחק רב, שאינו ניתן לגישור ללא חוו"ד או מסמכים רפואיים נוספים.

בנסיבות אלה, אין הצדק סביר לאי-ההתייצבות (נזכיר כי אף לא הוגשה בקשת דחיה) ואני סבורה, כי התנהלות המבקש/הנתבע עולה כדי התעלמות מודעת ואי-אכפתיות מההליך המשפטי.

אציין עוד בהקשר זה, כי ככל שהתאונה הביאה לכך שהמבקש שכח מהדיון בשל מכאוביו או בשל מצבו הנפשי, מצופה היה כי לדיון יתייצב השמאי מטעמו, שמאי שהיה עליו לזמנו מבעוד מועד (כאמור, התאונה אירעה 16 ימים טרם הדיון). אחת משניים: אם זכר להודיע למומחה מטעמו שלא יתייצב, אין הסבר מדוע לא הגיש בקשה מתאימה לבית המשפט; ואם לא זימן את המומחה מראש, אזי מלכתחילה לא פעל כנדרש על מנת למצות את זכותו הדיונית והדבר מעיב על קיומה של כוונה כנה להתייצב לדיון שנקבע לפי בקשתו.

כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון ברע"א 1957/12 חלה נ' כהן (כב' הש' זילברטל מיום 22/5/12) יש להביא בחשבון בבקשות מסוג זה, גם את האינטרס הציבורי, במניעת בזבוז משאב הזמן השיפוטי הציבורי המוגבל, על חשבונם של בעלי דין אחרים, שבירור עניינים יידחה בשל הצורך לקבוע את התיק לדיון פעם נוספת, בה שבשעה שהמבקש, בנסיבות כאמור, לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו, שיהא לו יומו בבית המשפט.

לגופו של עניין, סיכויי ההצלחה של המבקש נמוכים מאוד. המבקש צירף חוו"ד שמאית מטעמו שנערכה ע"י שמאי שלא בדק את רכב התובעים, בעוד ששמאי התובעים, בדק את הרכב וערך את חוות דעתו על סמך בדיקתו של הרכב. בנוסף, התמונות הצבעונית שהגישו התובעים מתעדים במפורש נזקים פינימיים ברכב התובעים, בעוד ששמאי המבקש/הנתבע התייחס לנזקים חיצוניים בלבד.

נוכח כל האמור,אני סבורה כי האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים לרבות השיקול של אינטרס הציבור בשימוש בזמן השיפוטי מלמד, כי יש לדחות את הבקשה, וכך אני מורה. לפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תדוור לצדדים

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: